ציר הסעות ותיור בע"מ נ' מזרחי

פסק דין

תחילתו של הליך זה הוא בהגשת שיק על סך של 10,000 ₪ שנחתם על ידי הנתבעת ונמסר לתובעת. הנתבעת הגישה התנגדות שנתמכה בתצהיר בנה שהיה הנפש הפעילה מול התובעת. בהתנגדות נטען כי מדובר בשיק שניתן לביטחון בגין נזקים שיגרום הבן, אם יגרום, לרכבי התובעת שם הוא שימש כנהג. לדבריו, הוא לא גרם כל נזק. כמו"כ לאחר שעזב את העבודה נותרה התובעת חייבת לו שכר של 12,000 ₪.

ההתנגדות התקבלה והתיק נקבע בפני.

העידו בפני מנהל התובעת ואדם נוסף מטעם התובעת, ובנה של הנתבעת מטעמה.

מנהל התובעת והעד מטעמו העידו כי לבנה של הנתבעת היו חובות גבוהים בגין קנסות והוא לא יכול היה לחדש את רישיון הנהיגה שלו. לצורך חידוש הרישיון ותשלום הקנסות ביקש בנה של הנתבעת הלוואה בסך 10,000 ₪. ההלוואה ניתנה לו והוא התבקש להמציא שיק של מי מבני משפחתו, להבטחת החזרת ההלוואה, כיוון שלו עצמו אין חשבון בנק. הוא המציא את השיק של אימו. מנהל התובעת העיד כי שבוע לאחר מכן בנה של הנתבעת עזב את העבודה מבלי להחזיר את ההלוואה לכן השיק הוגש לגביה אך חולל באי פירעון והוגש לביצוע בהוצל"פ.

בנה של הנתבעת העיד כי אמנם השיק ניתן כביטחון להלוואה ואולם ההלוואה הוחזרה כיוון שהוא המשיך לעבוד אצל התובעת עוד 3 חודשים ולא קיבל את שכרו. לדבריו, הוא הגיש בגין כך תביעה בבית הדין לעבודה. בנה של הנתבעת לא ידע לתת פרטים על התביעה שהוגשה משום שלדבריו היא הוגשה באמצעות עורכת דין.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ואלה נימוקי:

ראשית, הגרסה שנמסרה בהתנגדות לביצוע שטר התגלתה כגרסה שאין לה ידיים ורגליים. כאמור, בהתנגדות נטען שמדובר בשיק ביטחון לנזקים שיגרום בנה של הנתבעת לאוטובוסים של התובעת ואילו בעדותו הוא הודה שמדובר בשיק ביטחון להלוואה שקיבל.

שנית, משהוסכם שמדובר בשיק ביטחון ומשהוסכם שההלוואה לא הוחזרה בדרך של תשלום ממשי שביצע בנה של הנתבעת, היה על הנתבעת או בנה להוכיח את טענת הפירעון באמצעות אי תשלום השכר. הנתבעת לא הצליחה להוכיח זאת. מלבד עדות בנה שלא נתמכה במסמך כלשהו, לא הובאה עוד עדות כלשהי שהוא אכן המשיך לעבוד אצל התובעת או שהוא לא קיבל שכר בגין עבודתו. ברור שאם נכונה טענתו שהוא המשיך לעבוד אצל התובעת הוא יכול היה להמציא עדויות למכביר על כך.

שלישית, מדובר למעשה בטענה של הודאה והדחה. היינו, בנה של הנתבעת מודה שקיבל הלוואה ושכנגדה ניתן השיק אך טוען שהוא פרע. לפיכך הנטל עליו להראות פירעון. בנה של הנתבעת לא עמד בנטל זה ולא הוכיח פירעון החוב. בנה של הנתבעת אף לא הביא איתו פרטים כלשהם על תביעה שלדבריו הגיש בבית הדין לעבודה על אף שידע שעל כך נסב הדיון. משלא הוכחה טענת הפירעון, על הנתבעת לשלם את סכום השיק.

התביעה איפוא מתקבלת, התובעת רשאית להמשיך בהליכי גביה של השיק בתיק הוצל"פ

03-10120-11-3 על מנת לגבות מלוא סכום השיק כולל הצמדות וריביות כדין וכולל הוצאות כאשר לסכום זה יצורף שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בגין הליך זה, וכל זאת אם הנתבעת לא תפרע את מלוא הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מקבלת פס"ד זה.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: